<h1>פסקי הרי"ד — יומא</h1>
<h2>דף כז.</h2>
[יומא ו' ע"א] ומתמה בגמ', מביתו למה פורש, אמ' ר' יהוד' בן בתירה שמא יבא על אשתו ותימצא ספק נידה. ופירש המורה מאשתו למה פורש, תבא אשתו שם, שהרי על כורחך לשכת פרהדרין (לשכת) לא היתה קדושה, שאין ישיבה בעזרה וכל שכן שכיבה. וקשיא לי טובא לומר דלשכת פרהדרין לא היתה קדושה, והרי בתוך העזרה היתה לפנים משערי ניקנור כדמוכח לקמן בפרק י', ואם כן האיך היה דר שם כהן גדול כל שבעה ויושב וישן שם. ונראה לי לומר דמאי דאמרי' דאין ישיבה בעזרה דווקא באויר העזרה, שנראה כנגד פתח ההיכל, ואין זה דרך כבוד לישב אדם לפני הבורא, אבל הלשכות שהיו בנויות בעזרה כיון שהיו מוקפות מחיצה מותר לישב ולשכב בהן, ואין זה דרך זילזול כיון שאין עומדין באויר העזרה. תדע דהכי הוא, שהרי קודשי קדשים נאכלין בעזרה, וכי (בעזרה) [בעמידה] היו אוכלין אותם, ואנן בענן למשחה כנגד שהמלכים אוכלין, אלא ודאי בלשכות היו נכנסין ואוכלין. והכי קא מקשה, למה פירש מאשתו, דהוה ליה למיתני מפרישין כהן גדול ללשכת פרהדרין, אלא מדקתני מביתו ש"מ שאין אשתו רשאית לעמוד עמו. ולמה לא תעמוד עמו, שאפי' אם יש לחוש שמא יבא עליה באחת מן המחילות שלא נתקדשו, יטבול ויטהר לערב, שאין לחוש אלא לטומאת ז'. ומהדר, (שלא) [שמא] יבא על אשתו ותימצא ספק נידה ויהיה טמא עמה ז' ימים, ואע"ג דלאו ברשיעי עסיקי' ובעל קרי משתלח אפי' חוץ למחנה לויה כל שכן ממחנה שכינה, יש לחוש שמא יתאוה לה ויוליכנה תחת המחילות שלא נתקדשו ויזקק עמה על סמך לטבול וליטהר בערב, ושמא תהיה נידה בתוך ביאתו ותטמאנו טומאת שבעה.
[יומא ס"ט ע"א] וכהן גדול עומד ומקבל. עומד מכלל שהוא יושב, והתנן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנ' ויבא המלך דוד וישב לפני י"י, כדאמ' רב חסדא בעזרת נשים הכא נמי בעזרת נשים.
<h2>דף כח.</h2>
[יומא כ"ב ע"א] בראשנה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם, ובזמן שהיו מרובין [רצין] ועולין לכבש וכל הקודם לחבירו בתוך ד' אמות זכה. אם היו שנים שוין הממונה אומ' להם הצביעו, ומה הן מוציאין אחת או שתים, אין מוציאין גודל במקדש. והא מעיקרא מאי טע' לא תקינו פייסא, מעיקרא סבור כיון דאיכא אונס שינה לא אתו, כיון דחזו דאתו וקאתו לידי סכנה תקינו להו פייסא. והרי איברים ופדרים דאיכא אונס שינה ותקינו להו רבנן, שאני מיגנא ממיקם, ותקנתא להאי גיסא הוי תקנתא להך גיסא. פי' וכי התקנה להך גיסא הואי בעבור שהיו באין רבים לתרום עשו להם תקנה בפייס, אדרבה תקנתא להך גיסא הואי. שמפני שלא היו באין עשו להם תקנה שיבואו. דתניא מי שזכה לתרומת הדשן יזכה לסידור המערכה ובשני גיזירי עצים. אלמא נתנו לו אילו כדי שיבואו. אמ' רב אשי שני תקנות הוו, מעיקרא סבור לא אתו, כיון דחזו דקאתו ואתו לידי סכנה תקינו להו רבנן פייסא, וכיון דתקינו רבנן פייסא לא אתו, אמרי מי יימר דמתרמי להו. הדר תקינו מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גזירי עצים, דניתו וניתו בפייס. בתוך ארבע אמות זכה. אמ' רב פפא פשיט' לי ד' אמות דארעא לא רצין ועולין בכבש תנן, קמייתא נמי לא רצין ועולין תנן והדר כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות, דביני ביני משום דלא מסיימי, אלא פשי' לגבי המזבח תנן.
<h2>דף כח:</h2>
[יומא ל"ז ע"א] אף הוא עשה מיכני לכיור. מאי מיכני, אמ' אביי גלגלא דהוו משקעין ליה. פי' מי הכיור הן נפסלין בלינה, הילכך תיקן לו גלגל שלעץ, שעל ידי אותו הגלגל היו משקעין אותו בבור הגדול שהיה בעזרה בערבית, ובשחרית היו מעלין אותו, וזהו ששנינו [תמיד פ"א מ"ד] לא היו רואין אתו ולא היו שומעין את קולו, פי' שאותו כהן שזכה בתרומת הדשן, עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מיכני לכיור, והוא או' הגיע מעלה הכיור כדי להתקדש ממנו ידיו ורגליו.
<h2>דף כט.</h2>
[יומא מ"ה ע"א] מתני'. בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש, דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומ' בכל יום שלש והיום ארבע. ר' יהודה או' בכל יום שתים והיום שלש. ת"ר, בכל יום היו שתים מערכות והיום שלש, אחת מערכה גדולה ואחת מערכה קטנה שנייה שלקטרת ואחת שמוסיפין בו ביום, דברי ר' יהודה. פי' הכי תנן בפרק שיני דתמיד [מ"ד], סידר את המערכה גדולה כול' עד ביררו משם עצי תאינה יפים לסדר המערכה שנייה לקטרת מכנגד קרן דרומית מערבית, משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות באומד חמש סאין גחלים, ובשבת באומד שמונת סאין גחלים, ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה שללחם הפנים. האיברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב מחזירין אותן למערכה. ר' יוסי אומ' בכל יום שלש, והיום [ארבע] אחת שלמערכה גדולה, ואחת ממערכה שנייה שלקטרת, ואחת שלקיום האש, ואחת שמוסיפין בו ביום. פי' מערכה אחת היו עושין לקיום האש, כי המערכה שלקטרת היו לוקחין ממנה הגחלים לקטרת, וממערכה גדולה שהיו נותנין עליה איברים ופדרים שמא לא היתה דולקת, לפיכך היו עושין מערכה אחרת שלא היו מקטירין עליה כלום, וגם לא היו לוקחין ממנה שיתקים האש על המזבח תמיד, אינמי יש לומר שאם תחסר המערכה גדולה היו מוסיפין עליה מזאת. ר' מאיר או' בכל יום ארבע והיום חמש, אחת מערכה גדולה, ואחת מערכה שנייה שלקטרת, ואחת שלקיום האש, ואחת שלאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, ואחת שמוסיפין בו ביום. דכולי עלמא מיהת תרתי אית להו, מנלן, אמ' קרא [ויקרא ו'] היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה, ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שנייה שלקטרת. ור' יוסי דקיום האש מנא ליה, מוהאש על המזבח תוקד בו. ור' מאיר איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו, מהדר להו למערכה גדולה. [מ"ה ע"ב] דכול' עלמ' מוסיפין בו ביום אית להו מנלן מוהאש, ואפי' למאן דלא דריש ו', וה' דריש.
<h2>דף ל.</h2>
[יומא כ"ה ע"א] מתני'. הפייס השיני מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה איברים לכבש. הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות הקרבים הסלת והחביתים והיין. ושלשה עשר זכין בו. אמ' בן עזיי לפני ר' עקיב' כדרך הילוכו כך היה קרב. פי' מי מדשן מזבח הפנימי מאפר הקטרת שהקטירו עליו אתמול בין הערבים. ומי מדשן המנורה שהיה מטיב את הנירות שדלקו כל הלילה ובבקר מדשנו. מי מעלה איברים לכבש, שלא היו מעלין האיברים מיד למזבח על גבי המערכה, אלא מעלין אותן ונותנין אותן על הכבש ואחרי כן מעלין אותן מן הכבש למזבח. הראש והרגל הימנית היו קריבין שניהן יחד, ושתי הידים בכהן שיני. העוקץ הוא אליה ורגל השמאלית בכהן שלישי. החזה הוא הרואה פני הקרקע ושתי צלעות קטנות אחת מיכן. והגרה היא הצואר שלבהמה אחר שחתכו הראש בכהן רביעי. ושתי דפנות בכהן חמישי. הקרבים בכהן שישי והם המעים בלא הכבד והריאה והטחול והלב, שאלה היו מקריבין עם האיברים, כדמפרש במסכת תמיד. והסלת בכהן שביעי והוא עשרון סלת למנחת תמיד. והחביתים בכהן שמיני, והם חביתי כהן גדול שמביא בכל יום עשרון אחד וחוציהו חציו בשחרית וחציו בין הערבים, ומכל חצי עשרון עושה י' חלות במחבת והן תדיר בכל יום. והיין בכהן תשיעי, הוא רביעית ההין שהוא ג' לוגין לנסך התמיד. ושלש' עשר כהנים זכין בפייס, אילו תשעה שלתמיד, וארבעה, מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן המנורה.
[יומא כ"ח ע"א] אמ' להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, אם הגיע או' בורקי. מתיה בן שמואל או' האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון, והוא או' הין. פי' לעיל קאי דתנן [י"ט ע"ב] ומעסיקין אותו בדברי' עד שמגיע זמן שחיטה, והיה או' להם הממונה כיון שיעלה עמוד השחר צאו על חומת העזרה וראו אם הגיע זמן השחיטה, אם היה רואה שהגיע היה או' הרואה שעלה על הגג לאותן העומדין למטה בורקי, והוא לש' אור ונוגה, כדכת' [חבקוק ג'] לנוגה ברק חניתך. ומתיה בן שמואל אומ' כך היה או' להן הרואה, האיר פני כל המזרח, ואותו שלמטה היה שואלו עד שהוא בחברון האיר, שאדם יכול לראות חברון, והוא אומ' לו הין.
<h2>דף ל:</h2>
[יומא י"ד ע"ב] ומקטי' הקטרת ומטיב הנירות. ומקשי' בגמ', מכלל דקטרת ברישא והדר נירות. ורמי סדר יומא אסדר יומא, דתנן בפרקין דלקמ' [כ"ה ע"א] הפייס השיני מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה איברין לכבש בפייס (השיני) [השלישי], חדשים לקטרת בואו והפיסו. פי' אלמא דישון המנורה בפייס שיני וקטרת בפייס שלישי. אמ' אביי לא קשיא, כאן בהטבת חמש נירות כאן בהטבת שתי נירות. פי' לא היה מטיב לכל שבע' הנירות ביחד, אלא מטיב חמש ומקטיר הקטרת ואחר כך חוזר ומטיב שתי הנירות, ומאי דתנן מקטיר את הקט' ומטיב את הנירות בשתי נירות האחרונות, ומאי דתנן דדישון המנורה בפייס השיני והקטרת בפייס שלישי בה' נירות.
<h2>דף לב:</h2>
[יומא כ"ו ע"א] מתני'. הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו. הפייס הרביעי חדשים גם ישנים, מי מעלה איברין מן הכבש למזבח. פי' קיבוץ שלישי היו מתקבצין כדי להפיס מי יזכה בקטרת, והיה מכריז הממונה אל יכנסו בקיבוץ זה אלא חדשים שמעולם לא הקטירו קטרת, (אלא) [אבל] מי שהקטיר קטרת פעם אחת בימיו לא היה נכנס להפיס, שהיו רוצין שכל הכהנים יזכו בהקטרה. תנא מעולם לא שנה בה אדם, מאי טע' אמ' ר' יוחנ' מפני שמעשרת. אמ' ליה רב פפא לאביי דכת' [דברים ל"ג] ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך, וכת' בתריה ברך י"י חילו, עולה נמי הא כת' בה כליל. פי' בשמואל כת' [שמואל א' ז'] כליל בעולה שהקריב. אמ' ליה הא שכיחא והא לא שכיחא. אמ' ר' יוח' אין מפיסין על תמיד שלבין הערבים, אלא כהן שזכה בו שחרית זכה בו ערבית. מיתיבי, כשם שמפיסין שחרית כן מפיסין ערבית, כי תניא ההיא בקטרת, והתניא כשם שמפיסין לו שחרית כך מפיסין לו ערבית וכשם שמפיסין לה שחרית כך מפיסין לה ערבית, אמ' ר' שמואל בר יצחק בשבת הואיל ומשמרות מתחדשות. פי' משמרה היוצאה מקרבת תמיד שלשחר, משמרת הנכנסת מקרבת תמיד שלבין הערבים, ולפיכך מפיסין בשניהן, אבל בכל ימי השבוע מי שזוכה בתמיד שלשחר הוא מקריב תמיד שלבין הערבים. פיס'. הפייס הרביעי כול'. מתני' דלא כר' אליעזר בן יעקב, דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומ' המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותם מן הכבש למזבח.
<h2>דף לג.</h2>
[יומא מ"ד ע"ב] בכל יום חותה שלכסף. מאי טעמא התורה חסה על ממונן של ישר'. והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. מאי טע' משום חולשא דכהן גדול. בכל יום חותה בשלד' קבין ומערה בשל ג' קבין, תנא נפרדו לו קב גחלים מכבדו לאמה. פי' אמת המים העוברת בתוך העזרה ויוצאת לנחל קדרון. — בכל יום היתה כבידה כול'. תנא בכל יום היתה גלדה עבה והיום גלדה דקה. פי' בכל יום היה דופנה וקרקעיתה עבה מפני האש שלא תשבר, והיום כדי להקל מכהן גדול היתה דקה. — בכל יום (חותה) [היתה] ידה קצרה והיום ארוכה, מאי טע' כדי שיהא זרועו שלכהן גדול מסייעתו. ירושלמי [ה"ד], בכל יום לא היתה אלא אמה גדומה. והיום אמה ומחצה, כדי שתהא הזרוע מסייעתו. — בכל יום היתה זהבה ירוק והיום אדום. פי' זהב מובחר.
[יומא נ"ב ע"ב] פיס'. צבר את הקטרת. תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו ותניא אידך צוברה חוצה שהיא פנימה לו, תנאי היא, אמ' אביי מסתברא כמן דאמ' צוברה פנימי' שהיא חוצה לו, דתנן ומלמדין אותו הזהר [נ"ג ע"א] שלא תתחיל מלפניך שלא תיכוה. פי' המחתה היתה בינו לבין מקום הארון, השפה הסמוכה למקום הארון היא פנימית לצד פנים והיא חוצה לו שהיא רחוקה מגופו, והשפה החיצונה היא פנימה לו, ואם היה מתחיל ליתן את הקטרת מן השפה החיצונה שהיא סמוכה לו ולפנים היתה זרועו נשרפת בלהב הקטרת, וגם בקטרת של מזבח הפנימי היו מלמדין יתחיל מפניו ויוליך לצד האחר שלא תיכוה זרועו, אלא מתחיל מצד החיצון ומביא לפניו.
